אושר או עושר?

בעבר אנשים קנו רק מה שהיו זקוקים לו ולא יותר, בגדים, מזון וכל דבר שהיו צריכים על מנת לשרוד.
כיום תרבות הצריכה השתנתה ואנשים לא קונים רק את מה שהם צריכים כדי לשרוד, יש הרבה יותר פיתויים וחידושים והכל מאוד נגיש והשאיפה היא לחיות ברמת החיים הכי גבוהה שאפשר.
העולם נשלט על ידי "קפיטליזם צרכני", כולם מחפשים לקנות את מה שהכי חדש, יקר ומפואר ובעיקר את מה שהם לא באמת צריכים.
הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות הקטנות בחיי היום יום כמו בין אם לחדש את הטלפון או הטלוויזיה.
מרוב שיש ניסיון להשיג כמה שיותר אנשים מנסים להשיג אושר בעזרת עושר.
החפצים הופכים להיות חלק כל כך משמעותי בחיינו שאנחנו מייחסים להם את החשיבות אם בעזרתם נהיה מאושרים או לא.
בעקבות ה"קפיטליזם הצרכני" יש לחיינו השפעה גם על ידי "קפיטליזם רגשי".
כיום קשה מאוד להתפרנס ממשכורת אחת ולכן ברוב המקרים שני ההורים צריכים לעבוד ומה שהיה נהוג פעם שהאמא נשארת בבית לטפל בילדים כבר לא קיים כיום. אני חושבת שלדבר זה יש צד טוב וצד רע. הצד הטוב הוא שנשים זוכות גם לצאת ולעבוד ולעשות משהו מאתגר ומעניין ושלא רק גברים יכולים לעבוד קשה ולהביא משכורת הביתה. הצד הרע הוא שהילדים נמצאים הרבה שעות בבית ללא ההורים ולכן חלק מרכזי בחינוך הילדים עובר מההורים לתקשורת. הטלוויזיה והתקשורת הופכות להיות "סוכנות החיברות" העיקריות של הילדים ויש להן את ההשפעה הכי גדולה עליהם.
אני חושבת שבגלל שתרבות הצריכה היא חלק מרכזי מחיינו לכן אי אפשר להתעלם מהעובדה שעושר יכול להביא לך אושר, אך הוא בפירוש אינו הדרך היחידה.
אני חושבת שאושר אמיתי זה להיות מרוצה ממה שיש לך, משפחה, חברים, בית חם, הדברים הפשוטים הם אלו המהווים את האושר האמיתי, מפניי שאתה יכול להיות מאוד מאוד עשיר אך לא להיות מאושר.